אירידיולוגיה (מאנגלית: Iridology, במקור: Iris: קשתית) היא שיטת אבחון אשר בעזרתה ניתן לאבחן את מצבו הבריאותי של האדם או את נטיותיו הגנטיות באמצעות התבוננות בתבניות, צבעים ותכונות אחרות של קשתית העין. והיא מסווגת כפסאודו-מדע.
במערב, האזכור הראשון לשיטת אבחון זו היה בשנת 1665, ב-Chiromatica Medica. השימוש הראשון במילה "Augendiagnostik" ("אבחון עיניים", ניתן לתרגם בחופשיות כ"אירידיולוגיה") היה על ידי הרופא ההונגרי בן המאה ה-19, איגנץ פון פצ'יי (Ignatz von Péczely). לפי הסיפור, הדוגמה המפורסמת שהביאה את הרופא ההונגרי להתעסקות בשיטה הוא ינשוף שרגלו נשברה, וכשבחן את עיניו, גילה כי נקודה שחורה הופיעה בקשתית העין באזור מסוים. לאחר שרגלו של הינשוף החלימה, הנקודה נעלמה ובמקומה הופיע כתם לבן. כך החל הרופא לערוך ניסויים ולשרטט בהדרגה מפה של הגוף לפי קשתית העין.
באמצעות שיטות אלו מנסים האירידיולוגים לאבחן בעיות קיימות או רגישויות אשר עלולות להתפתח לכדי מחלה בעתיד. כמו כן האירידיולוגים טוענים כי טראומה גופנית/נפשית שהגוף או הנפש עברו עשויה להותיר סימן בקשתית העין.
האירידיולוגים מתשאלים את הנבדקים לפני הבדיקה. בהתאם לבעיות שעליהם החולה מספר ובהתאם לתצפיות על הקשתית, האירידיולוגים יכולים לבנות שיטת טיפול או לתת המלצות, אולם אירידיולוגיה כשלעצמה היא רק שיטת אבחון.
שיטת האבחון אינה פולשנית, וכוללת רק צפייה בקשתית באמצעות פנס ומכשיר אופטי, כמו זכוכית מגדלת.
